אז תל אביב.... די מצחיק שאיך שעברתי לכאן נהייתי כל כך עייף שכמעט אני לא יוצא, מגיע מהעבודה ומתרסק. פאקינג יום עבודה של 10 שעות.
איכס.
אבל לפי השבת האחרונה אני מתחיל להבין את כל הקונספט הזה של סופש. יש מצב שאני אתרגל לכל העניין הזה של עבודה...
אני עדיין מכור באופן קשה לשיר של ג'יימס בלייק Lindisfarne , אבל לאחרונה הגיע בחור חדש למגרש משחקים של הפוסט דאב-סטפ. קוראים לו Greenwod Sharps והוא תותח. איך אני אוהב את השאיפה לדקויות טכנו בקצב שברירי ומטרה אחת ברורה - לרסק לי את הלב תוך כדי עיסוי "דיפ-טישו" למוח.
הורדה, בנדקאמפ
.
איזו הזדהות! בלב העניינים, מזג אוויר יפה בחוץ ואחרי יום עבודה - תל אביב או לא - כל מה שרוצים זה לקרוס מול הטלוויזיה לשעה ולא לדבר עם אף אחד.
השבמחק