אז אולי זה נשמע שאני טיפה חוזר על עצמי אבל רק רציתי לומר שקאריבו הוא המלך, ושמלבד האלבום המופק למשעי שהוא הוציא עכשיו' גם השתחרר לו סוג של דיסק שמחולק או נמכר או משהו בהופעות והוא מרענן לא פחות. יש בו די.ג'יי. סט נטול אומצה אומצה של 45 דקות פסיכודליות מתובלות במלא מוזיקת עולם אפריקאית ערבית ומה לא ועוד כמה רצועות שמזכירות את הקטעים שישנים שלו. אני כבר התאהבתי...
תראו מה זה, רק בפוסט הקודם אולפור ארנלדס הוזכר לטובה כמשפיע מוזיקלית והנה פתאום הוא בעצמו קופץ כאן לביקור. אז למי שלא מכיר אולפור הוא מלחין ניאו-קלאסי איסלנדי בן 24 (מבחינתי כאן כבר אפשר לסיים את ההקמה ולתת את הלינק) האלבום החדש שלו, רשמית הוא השני שלו אבל היו לו הרבה מאוד מיני אלבומים של 7 קטעים, אלבום חינם באינטרנט ועוד אז אני לא סופר, הוא אלבום מרחף שכזה עם פסנתר שמוליך מהלכים עגולים בליווי של מיתרים ולפעמים טיפה תופים רחמנא ליצלן. אולפור לא פורץ כאן גבולות חדשים, מי שאוהב אותו יאהב את זה, מי שלא הוא בנאדם חסר סובלנות וכושר הבחנה. אני מבחינתי, אם לקטעים יש שמות באיסלנדית כמו "האוויר הקר פתאום" (איך באיסלנד אפשר להגיד שיש אוויר קר פתאום??) ו"הסנונית שלנו" אני כבר שומע בפול ווליום... שימו לב שראוי להערכה שלא כתבתי כלום על הרי געש ואפר וולקני, וכן, זה נושא כאוב.
ועוד איזו תקווה... קשה לי לחשוב על משהו רע שאפשר להגיד על האלבום הזה, אולי טיפה דרמטי, אבל זהו. הנה לכם אלבום שלוקח מסיגור-רוס ואולפור ארנלדס את היופי האיסלנדי ומדייק אותו בעיבודים תזמורתיים שובי לב (כן כן, כתבתי שובי לב), יענו הבן אדם הזה אשכרה כותב שהוא מושפע מסיגור-רוס, אקספלוז'ן-אין-דה-סקיי ולא אחר מאשר שופן. ואיך לעזאזל הדבר הזה בן אדם אחד??? תעלומה. The Half Open Sky Gives Us Hope | Syntax Error
רצף של דליפות גורם לי להינות ממוזיקה סופר איכותית ברצף מפתיע, מי שכרגע מתעלים מעל השאר הם פאק-באטונס, צמד מופרע שממשיך להתקדם ולהשתדרג עם כל ריליס שלהם. הראשון היה נויז מהפנט שהוגדר בקלות כפוסט-רוק כבד, מיד היה אפשר לשמוע שמדובר בגאונים אבל הסאונד היה כל כך צפוף שלפעמים זה היה עולה על העצבים, בעיקר אם היו עוד אנשים בסביבה. באלבום השני הם כבר התמקמו כיוצרים יציבים וחשובים שמסמנים מתיחת גבולות של ז'אנרים עם סאונד יותר נקי ומרווח, האלבום היה להיט.
עכשיו השתחל לו איזה אי-פי רמיקסים של 25 דקות מהפנטות ומהממות. אין ספק שהחבר'ה האלה כל כך יודעים מה שהם עושים עד שהם קרובים מתמיד להיכנס להיכל התהילה הפרטי שלי.
ומי שאוהב את האהבה הקשוחה הזאת יישמח לגלות של-RxRy יוצא האלבום הראשון בשעה טובה, לאחר שכבש את הרשת עם תקליטון הפרומו שלו, האלבום מראה לנו שהיה על מה לבנות ציפיות, אני ממש שמח שזה יוצא באותו פוסט עם פאק-באטונס כי הם משלימים אחד את השני ממש טוב. האלבום נע בחלקלקות בין האלקטרוני לנויז והוא יפהפה ואבסטרקטי יופי טופי.
קודם כל ודבר ראשון, בבאנר פה למעלה התחלף לו המיקסטייפ המתחלף שלי, כדאי ומומלץ לשמוע, ואם יש בקשות מכיוונו אתם יודעים לאן להפנות אותם.
נופל עליי קטע יווני בזמן האחרון, ולא, לא מהכיוון של הבוזוקי, אלא שמסתבר שכמו פה, גם ביוון יש פריפריאליות שמעצימה את העבר באמירות שחוקות כמו "בשנות התשיעים עשו פה ממש מוזיקה מעודכנת" או "בלה בלה בלה פינגווין רוקסאן בלה בלה" , וכן, הם לא רואים את מה שיש להם מתחת לאף...
Interstellar Overdrive, זאת הפנינה האמיתית במחקר שלי, להקת אינדי שווה לאללה. איi שום קשר בין השם של השיר של פינק-פלויד ללהקה, והאלבום שלהם מ2008 (אוי זה ממש של פעם) הוא חתיכת אומנות.
הקליפ, כמובן, לא ממש מייצג כנסו לאתר היפהפה שלהם, מתנגנים שם יופי של קטעים
בנוסף לזה, אם 2008 זה הכי לא בשבילכם, אז דן דיקון (אלוהים) מביא כאן אי-פי של רמיקסים לאלבום האחרון, אלבום מופת. אז זה כנראה לא האיפי הנכון להתחלת ההיכרות עמו - אבל מי שכבר שבוי יישמח לקבל פה וד ארבעה קטעים לוריד.
יש שילושים מקודשים, כאלה שתמיד יעבדו. שום עגבניות ובזיליקום, שמש עראק וים, וגם פוסט רוק + דרים פופ + IDM. ואם נוסיף לזה את הידיעה שרקחו את השילוב הזה בנגסאקי ביפן - יש פה אופציה להתאהבות.
וכן, זה עובד, וכן זה מופלא וכן זה כובש, וזה אדיר.
כדי שתהיו בטוחים, אז שתדעו ש helios עושה פה גם רמיקס, ואם זו לא גשפנקה אז אני לא יודע מה כן.
בקיצור - אחד המומלצים , (כרגיל, אל תסתפקו בקליפ)
אז חזרתי מסיני בדיוק בזמן בשביל להקבר במטלות של הלימודים ובהמצאה החדשה "בחנים" שעומדים להרוס לי את סופי השבוע הקרובים. וכן, מותר לי להתלונן כי זה הבלוג שלי.
בכל מקרה, מי שכנראה ינעימו את זמני יהיו sayCet הצחפתים. מי שאוהב את MUM של פעם, עם המלודיות הילדותיות והחירקושים האלקטרוניים, וגם מי שאוהב להירגע במוזיקה שלו, וגם מי שחושב שרטרו למה שקרה במוזיקה לפני 7 שנים זה הכי נכון, וגם מי שפרנקופיל (למרות שהשירה כשיש היא באנגלית), וגם מי שאוהב אלבומים שלא ישנו את העולם אבל יהפכו כמה דקות ממנו לנסבלות יותר, יפות יותר, דהויות ומטושטשות יותר , וגם כל השאר, תנסו את ההרכב הזה, הוא ממש לא יכול להזיק לאף אחד. באופן מעניין אני חושב שדווקא הקטעים הקטנים באלבום, אלה הפשוטים והאיטיים הם הפנינים האמיתיות פה. ויש הרבה כאלה.
