עץ הרעל

בזמן האחרון, יש אלבום שכל פעם שאני  שם פליי ומנגן אותו הנשימה שלי מתארכת. תוך כמה שניות אני מבין שבעצם הכל בסדר, שהכל בשליטה, ומה שלא בשליטה אף פעם לא יהיה בשליטה, ובכלל - שליטה לא כזאת חשובה.  

הרבה אמנים שיחררו אלבומים שמנסים לקחת כמה צעדים אחורה. אלכס טרנר מהארקטיק מאנקיז, About a group של הוט צ'יפ וספיריטואלייזד ויש עוד כמה. הם כולם כמעט מצליחים. הניסיונות האלה לא באים משום מקום. קחו לדוגמא את אלבום המופת של The Poison Tree.  יש כאן הכל , אבל כל כך נקי, כמו האנטי צ'יל-ווייב. שירים שהשורש שלהם בשנסון עדינים , טיפל'ה ג'אז וטיפונת בלוז אבל בלי שום בלאגאן. הגאונות בהגשה, מזכירה את The The המעולים. ולחמסין הקרוב, כשהאוויר יעמוד וכל תנועה תחושב בכמויות זיעה, האלבום הזה לא יצנן לכם את החום, הוא פשוט יעשה אותו לסביר.
הורדה

אגדה לפסח

הנה משהו שהוא אולי אישי , הנה משהו שאולי אפשר לקרוא לו כתיבה , הנה משהו שאני אתחרט עליו מחר:
מגיל חמש לא אהבתי את חג הפסח. אולי כי בהתחלה אף אחד לא טרח לומר לי שזה חג, בתור ילד קטן פסח היה בכלל דוד. מאז שהייתי בן חמש , ודודו זר הרס לי את ההולידיי-ספיריט לפרק זמן שאפשר לתבוע עליו מליונים , הייתי לחוץ מהרגע שהתחלנו לנקות את הבית. נהייתי עצבני בזמן שכל המשפחה חיפשה חמץ עם נרות וניסתה לשרוף רק את החלקים הפחות מוצלחים בבית. אי אפשר היה להתקרב אליי ברגע שהמשפחה הגדולה התחילה להתאסף.

בגיל חמש , הרגשתי לכמה דקות שאני ממש אוהב את פסח, מצאתי את האפיקומן בבית של סבא וסבתא שלי. זה היה אדיר. אני מצאתי אותו , ולא הבני דודים הגדולים שלי , אפילו לא אחותי הגדולה. ואז הכל נהרס (פאקינג דודו זר).

כששאלו אותי מה אני רוצה לאפיקומן לא ידעתי שאני צריך להגיד אופניים. לא הבנתי את הכח של האפיקומן. הדבר היחיד שידעתי זה שבץ (הצב בץ , הדמות לחיקוי שלי עד לגיל 11) ביקש אגוזים. ברור שאליהו הנביא לא הגיע לשתות את הכוס ששמרנו לו , הצחוק של המשפחה שלי הבריח אותו עד לקוטב הצפוני.
מאז אני יודע שכל שנה השלב הזה יגיע. יושבים כולם סביב השולחן. מישהו ייזכר בסיפור הזה באמצע הסדר , זה בדרך כלל יימשך שתי הברות עד שכל השולחן כבר יידע שהרגע הזה בשנה הגיע - כולם נזכרים באיך הייתי דביל.
מזל שלא שאלתי את ההורים שלי באותו יום מתי דוד פסח מגיע...
השנה זה הולך להיות אחרת. השנה אני יודע מה אני שווה. השנה אני אוהב את הדביל שהייתי וגם את הדביל שאני עכשיו.
השנה אני הולך לשים את האגוזים שלי על השולחן...

אין אלבום יותר טוב מזה עכשיו, דרך אגב:
מייספייס , הורדה , אופצייה שנייה להורדה 

מיקסטייפ אביב

אז הנה הצצה לדברים האהובים שלי שני לא מפרסם פה

בטח אני כבר אכתוב על כמה מהחבר'ה שכאן , והשאר ימשיכו לזמזם רק אצלי באוזניים.

כמו תמיד , אם יש משהו שהקפיץ לכם את החשק, תנו תגובה , ואני כבר אדאג לעדכן עם פרטים להורדה.

זה גשם בפנים שלי

הפוסט הזה מוקדש לאיתמר שנוזף בי קשות כשאני שוכח לעדכן פה, חבל שהוא יוכל לקרוא את זה רק במוצאי שבת...
אני כבר לא יודע מה לעשות עם אנשים שמפילים עליי מיני אלבומים של ארבעה שירים אבל המשקל הסגולי של המיני האלה הוא כמו של כספית. קחו למשל את It is Rain in my Face , בא משום מקום , הפיל פצצה של איפי, לך תנסה למצוא עליו מידע.
אני יכול לספר על מה שהמוזיקה הזאת עושה לי אבל נראה לי שעדיף שתבדקו מה היא עושה לכם , זה קצת יותר מעשי מלחפש מילים אמורפיות לתיאורים הלקונייים שלי.
אני יכול לנסות למקם את זה מבחינת הז'אנר , אני יכול להיכנס לניימדרופינג, אני יכול לספר מי החברים שלו ברשתות חברתיות כי "ספר לי מי החברים שלך ואגיד לך מי אתה".
אבל עזבו - תורידו רגע נעליים (זה לא עובד בלי זה) תפתחו את החלונות, חיתכו תפוח ירוק קשה לפלחים, תדמיינו שיש לכם לברדור או כנעני, שימו פליי ותנשמו.
הורדה חוקית למהדרין , סאונדקלאוד 
 
   Small Prayer by It is rain in my face.