גם כן זה

הנה עוד מיקסטייפ חדש מבית היוצר שלי, הפעם גם יש אופציה להורדה. בייסיקלי יש כאן את כל הדברים הטובים שאני לא מספיק להכניס לבלוג. בתיאבון
הורדה

בון איוור

הסינגל מתוך האלבום החדש של בון איוור דלף יום לפני שכל האלבום דלף. אם יש מישהו שצריך להתמודד עם טונות של ציפיות השנה זה בון איוור. האלבום הקודם שלו גרם לכל כך הרבה אנשים להקשר אליו רגשית. אני חושב שמי ששמע את היופי הזה באמת מרגיש שהוא חבר שתמיד אפשר יהיה לסמוך עליו. אז הסינגל דלף, והופ - מה עושים עכשיו??? האם בון איוור עומד להפוך לקולדפליי? זהו? עוד חבר עבר לצד של הרעים? ואני חייב לציין שזה סינגל מדהים - קלגרי. הוא כאילו שמע ברחוב את כל מ שאומר שאקטיב צ'יילד נשמע דומה לו, הלך למחשב לשמוע במה מדובר, הפיק לקחים והביא סינגל שמראה לכריס מרטין איך כותבים שירים מושלמים. אבל. לא לשירי איצטדיונים רגישים כל מי שבא לשמוע את בון איוור הגיע. אז עלו הרבה חששות באוויר, וזה קורה הרבה פעמים, אבל בגלל הסמיכות בין הסינגל לאלבום זה היה כל כך מעניין. האלבום דלף והופ - כולם נרגעו, כולם נזכרו שכשהאלבום הקודם יצא אף אחד לא ספר את בון איוור מיד. הוא התקבל בפיהוק. אנשים אמרו המממ נחמד ,לא נמחק. ולאט לאט הוא התחיל לחצוב בבטן שלנו עם הקול הגבוה הזה, ופתאום באיזה שעת משבר אחד השירים שלו הצליח להוריד את החומות באוזניים. בון איוור מתעתע כי תמיד כשאתה שומע אותו אתה בטוח שאתה רואה את כל השכבות. תמיד בפעם נוספת אתה מגלה כמה טעית. והאלבום החדש שלו לא נופל מהראשון בעניין הזה. ואנחנו נתאהב בו כל פעם עוד קצת. גם אם יש פה קריצות לקולדפליי ואפילו לפיל קולינס, הדבר שיש פה הכי הרבה זה אהבה.
הורדה.

חבצלת

אני אוהב פרויקטים כאלה, שהם מוגדרים כפרויקט סולו אבל יש להם איזה שבעים נגנים וזמרים (כולל אמיליאנה טוריני). אז ג'יימס וילה הוא אחד כזה. מולטי טאסקינג זה קטן בשבילו והפרויקט שהוא קורא לו A Lily הוא מרתק מוזיקלית בעיקר בזכות הבלאגן שבו. המלודיות מאוד איסלנדיות, קטנטנות ועדינות, ומכוסות באלף קולות שכולם רק רוצים לדגדג את עור התוף.
הורדה, הורדה2, טאמבלר

שידור

נכון , הדברים האחרונים שהעליתי לכאן היו יותר רדיו פרינדלי מבריטני אבל אני עומד מאחורי הבחירות האלו וחושב שמי שלא שמע את Jing bi Ling  או את הפויזון טרי מפספס ובגדול.
  
מה שהשבוע לגמרי סידר לי את הפלייליסט זה Hyetal. לא יודע איך להגות את זה. אני יודע איך לרחף עם זה בחדר. האלבום הזה מתחיל באינטרו שנשמע כאילו נלקח מוויצ'-האוס, מהר מאוד הוא מחבר את זה לצ'יל-ווייב שמתחלף באלגנטיות לאלקטרו רך ואז שוב עובר מטאמורפוזה. זה לא יהיה נכון לומר שהאלבום הוא אקלקטי כי הוא מיקשה אחת ויש כאן סיפור מוזיקלי מהתו הראשון עד האחרון. סיפור טוב. וכשמגיעה הרצועה השישית ואני שומע פתאום ווקאלז של Its not over  אני תמיד אומר תודה לאל. בקטע פחות אישי ויותר דיטיילז אני אוסיף שהבחור מבריסטול הוציא אלבום בכורה אחרי שהצליח לשלב את אווירת הVHS של האינדי-אלקטרוני מצד אחד ואת הדאב-סטפ מצד שני.
הורדה
וזה כבר לגמרי להיט