נכון , הדברים האחרונים שהעליתי לכאן היו יותר רדיו פרינדלי מבריטני אבל אני עומד מאחורי הבחירות האלו וחושב שמי שלא שמע את Jing bi Ling או את הפויזון טרי מפספס ובגדול.
מה שהשבוע לגמרי סידר לי את הפלייליסט זה Hyetal. לא יודע איך להגות את זה. אני יודע איך לרחף עם זה בחדר. האלבום הזה מתחיל באינטרו שנשמע כאילו נלקח מוויצ'-האוס, מהר מאוד הוא מחבר את זה לצ'יל-ווייב שמתחלף באלגנטיות לאלקטרו רך ואז שוב עובר מטאמורפוזה. זה לא יהיה נכון לומר שהאלבום הוא אקלקטי כי הוא מיקשה אחת ויש כאן סיפור מוזיקלי מהתו הראשון עד האחרון. סיפור טוב. וכשמגיעה הרצועה השישית ואני שומע פתאום ווקאלז של Its not over אני תמיד אומר תודה לאל. בקטע פחות אישי ויותר דיטיילז אני אוסיף שהבחור מבריסטול הוציא אלבום בכורה אחרי שהצליח לשלב את אווירת הVHS של האינדי-אלקטרוני מצד אחד ואת הדאב-סטפ מצד שני.
הורדה
וזה כבר לגמרי להיט
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה