שתי מדינות שכנות יש לנו שאנחנו אוהבים להתנשא על התושבים שלהם. ההתנשאות החליפה את הפחד כדרך התמודדות טובה יותר עם השונה והלא ידוע בזכות הגשש החיוור, הרדיו הצבאי וערוץ הטלויזיה הממלכתי. בחודשים האחרונים אני מרגיש כאילו כל השנים האלו עבדו עליי. קוטג'?!?! באמת?!?!
אם אתם רוצים אתם יכולים לעזוב את מצרים, אתם יכולים לעזוב את סוריה. אז החיים שם מתסכלים, אז יש להם יותר על מה למחות. אבל איך זה שבכל מדינה שמקיימים בה את הג'י 8 יש כל כך הרבה אנשים שיודעים להביא את המחאה שלהם לרחוב? שיודעים להראות מה חשוב להם? איך זה שהדבר היחיד שמזיז את הישראלי זה כשפוגעים לו בכיס.
4 שנים אני לומד באוניברסיטה. המוסד הזה שקשור למהפכות היסטוריות כמו בצרפת. הפעם היחידה שראיתי מישהו מזיז את עצמו הייתה בהפגנה נגד חוק האברכים. אוי אברוך. אני חושב שעברו מספיק שנים מאז רצח רבין (מצטער אבל זה קשור) אני חושב שהרחוב מוכן לנו. אני חושב שמשפחת עופר קוראת לנו.
Wu Lyf הם להקה "מסתורית". יאללה יאללה כבר היינו בכל השטיקים האלה. מה שכן, הם מכניסים לגמרי לאווירת המהפכה. עם גיטרות שבאות מכיוון הפוסט רוק של אקספלוז'ן אין זה סקיי, ומצד שני קולות של להקת רוק מתבגרים. איך לא חשבו על השילוב הזה לפני?!?
הורדה , אתר
מעולה!
השבמחקאחד הגילויים הטובים שהיו לי מהבלוג המעולה הזה שלך.