יום רביעי, 12 במאי 2010

בכי של למידה

הדימוי של מקסיקו אצלי בראש הוא לא מהגבוהים... מאז שאני קטן מקסיקו נקשרת אצלי לממתקים ג'ליים גועליים וחריפים וזיפורים לא היגיוניים תודות לחבר ילדות מקסיקני שכל חטאו היה לחיות בחיים מקביליים שלא קשורים למציאות... אפשר להגיד שהתרבות האמריקאית לא ממש תרמה גם כן לדימוי של המדינה השכנה כשהעשב של השכן פשוט דפקו את המסמר האחרון בארון הקבורה. ואז... ואז הגיע אמיליו חוזה.
אמיליו כפרה עושה לי חשק לארוז בגד ים ולטוס לקאנקון בזה הרגע. או לכל מקום מחוץ לב"ש.
האלבום הכפול אך קליל הזה הוא כמו טיול בתת מודע שבלי לשים לב המלודיות נכנסות ויוצאות ומתחלפות, באמצע שירים מתחלפים מקצבים או זמרים או סתם נקטעים הצלילים כאילו מישהו העביר תחנה ברדיו. ובכל זאת יש קשר הדוק שמוביל את הכל להרמוניה יפהפיה. בקיצור - תנסו את זה.
אוי שיט, תשכחו מכל הקטע על מקסיקו!! הבחור בכלל ספרדי.  
שווה לשמוע עד הסוף -

מייספייס    הורדה

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה